משנה: כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא יִשָּׂא אֶת הָאַלְמָנָה בֵּין אַלְמָנָה מִן הָאֵירוּסִין בֵּין אַלְמָנָה מִן הַנִּישּׂוּאִין. וְלֹא יִשָּׂא אֶת הַבּוֹגֶרֶת רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַכשִׁירִין בְּבוֹגֶרֶת. לֹא יִשָּׂא אֶת מוּכַּת עֵץ. אֵרַס אֶת הָאַלְמָנָה וְנִתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל יִכְנוֹס. וּמַעֲשֶׂה בִּיהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא שֶׁקִּידֵּשׁ אֶת מָֽרְתָא בַּת בָּייֶתוֹס וּמִנָּהוּ הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל וּכְנָסָהּ. שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְכֹהֵן הֶדְיוֹט וְנִתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה בָהּ מַאֲמָר לֹא יִכְנוֹס. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת אָחִיו חוֹלֵץ וְלֹא מְייַבֵּם.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' לא ישא את הבוגרת. מפרש פלוגתייהו בגמ':
מוכת עץ. דאין לה בתולי' כלל:
יכנוס. דבתר שעת קידושין אזלינן:
אעפ''י שעשה בה מאמר. דלא קנאה קנין גמור כדמפרש בגמ':
חולץ בגמ' מפרש:
הלכה: אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל כול'. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. נֶאֱמַר כָּאן הֲוָייָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן הֲוָייָה כִּי יִהְיֶה נַעֲרָה מְאוֹרָסָה לְאִישׁ. מַה הֲוָייָה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְהַלָּן אֵירוּסִין אַף כָּאן אֵירוּסִין. מַה טַעֲמוֹן דְּרִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן. נֶאֱמַר כָּאן הֲוָייָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר. מַה הֲוָייָה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְהַלָּן נִישּׂוּאִין אַף כָּאן נִישּׂוּאִין. אָמַר רִבִּי יוֹסָה. מְנָא לְרִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּתְאָֽרְסָה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינָהּ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה. לֹא מִן הָדֵין קִרְייָא וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר. הָכָא אִינּוּן עָֽבְדִין לֵיהּ אֵירוּסִין וְהָכָא אִינּוּן עָֽבְדִין לֵיהּ נִישּׂוּאִין. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. לְאִישׁ. לְאִישׁ הַמַּאֲכִיל. וַהֲלֹא דִין הוּא. מַה אִם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין בִּיאָתוֹ פוֹסְלָתָהּ מִן הַכְּהוּנָּה בִּיאָתוֹ פוֹסְלָתָהּ מִן הַתְּרוּמָה. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁבִּיאָתוֹ פוֹסְלָתָהּ מִן הַכְּהוּנָה אֵינוֹ דִין שֶׁתְּהֵא בִּיאָתוֹ פוֹסְלָתָהּ מִן הַתְּרוּמָה. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בְיִשׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ מַאֲכִיל אֶת אֲחֵירוֹת. תֹּאמַר בְּכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁמַּאֲכִיל אֶת אֲחֵירוֹת. הוֹאִיל וְהוּא מַאֲכִיל אֶת אֲחֵירוֹת לֹא תְהֵא בִּיאָתוֹ פוֹסְלָתָהּ מִן הַתְּרוּמָה. נִשְׁבַּר קַל וָחוֹמֶר וְחָזַרְתָּ לָךְ לְמִקְרָא. לְפוּם כֵּן צָרִיךְ לוֹמַר לְאִישׁ. לְאִישׁ הַמַּאֲכִיל. [מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מִשּׁוּם רָאוּי הוּא לֶאֱכוֹל אוֹ מִשּׁוּם רָאוּי לְהַאֲכִיל. נִשְׁמְעִנָהּ מִן הָדָה אִם לֹא יְדָעָהּ מִשֶּׁנַּעֲשֶׂה פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה הֲרֵי אֵילּוּ יַאֲכִילוּ. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. 36b אִית לָךְ מֵימַר הָכָא מִשּׁוּם שֶׁהוּא רָאוּי לְהַאֲכִיל וְהָכָא מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהַאֲכִיל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵיה בֵּירִבִּי בּוּן. לֹא סוֹף דָּבָר מִן הָאֵרוּסִין וְלֹא סוֹף דָּבָר מִן הַנִּישּׂוּאִין. נִבְעֲלוּ בֵּין מִן הָאֵרוּסִין בֵּין מִן הַנִּישּׂוּאִין פּוֹסְלוֹת. לֹא נִבְעֲלוּ בֵּין מִן הָאֵרוּסִין בֵּין מִן הַנִּישּׂוּאִין כְּשֵּׁירוֹת.]
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' אלמנה לא יקח. כתיב ודרשינן בין מן האירוסין כו' כמו דבגרושין דמן האירוסין נמי קריא גרושה וכדאמר בבבלי נ''ט דמהו דתימא נילף אלמנה מתמר דדווקא מן הנישואין קמ''ל:
ה''ג אית לך מימר הדא משום שהוא ראוי להאכיל והכא משום שהוא ראוי לאכול. כלומר וכי יש לך לומר גבי פצוע דכא משום שהוא ראוי להאכיל בתמיה הרי אין לך אשה מותרת לו אלא ודאי משום שראוי לאכול וה''נ משום שראוי לאכול הוא. ובבבלי הכא נמי משוי לה האי דינא למתני' וקאמר לר''א ור''ש מפני שראוי להאכיל עבדיו ולשיטה זו אין נ''מ בטעמא דכ''ג לר''א ור''ש:
לא סוף דבר מן הנישואין. לאו דווקא מן הנישואין קאמר דנתאלמנו פסולות אלא בנבעלו תלי' מילתא דבבעילה משוי לה חללה וכדשמואל בבבלי נ''ז דאמר אין חופה לפסולות:
גמ' מה טעמון דרבנן. ת''ק דפסיל מן האירוסין:
נאמר כאן הוי'. קדוש יהי' לך:
ונאמר להלן. בנערה המאורסה. ובבבלי נ''ו לא יליף מקרא אלא מק''ו ומה קידושי רשות כו':
ונא' להלן ובת כהן כי תהיה וגו'. ודרשי כי תבעל לאיש זר מה להלן כו' אף כאן נישואין דווקא:
ומתמה עלה ר' יוסה דמנא לי' לר''א ור''ש. דארוסה בת כהן לישראל לא אכלה בתרומה וכסתמא דמתני' לקמן פ''ז העובר והיבם והאירוסין פוסלין כו':
לא מן הדין קריא. וכי לא מזה המקרא אנו למדין דכי תהיה משעת הויי' איפסלה דקניי' בהוי':
מ''ט דרבנין. השתא מהדר לפרש עיקר טעמא דאלמנה לכ''ג פוסלה מתרומה ולכ''ע קאי דאימר קרא דכי תהיה לאיש זר דווקא לישראל שהוא עצמו אינו אוכל ומנא לן דאלמנה לכ''ג או גרושה לכהן הדיוט דאינם אוכלים בתרומה דאימא חללה לכהונה לבד הם עושים:
לאיש. קרא יתירא דמצי למיכתב לזר ודרשינן לאיש המאכיל כלו' אפי' לאיש המאכיל לאשתו אם היא זרה לו אינו מאכיל אותה. ובריית' היא בספרא פ' אמור פ''ה:
והלא דין הוא. ולא איצטריך קרא:
כ''ג. שעושה חללה וביאתו פוסל' מן הכהונה אינו דין שתהא ביאתו פוסלת נמי מתרומה:
לא אם אמרת בישראל. שאין ביאתו לא מחמת פסול אלא מחמת שהו' אינו אוכל ואינו מאכיל אחרות:
תאמר בכ''ג שהוא אוכל ומאכיל אחרות. הכשרות לא תהא כו':
נשבר ק''ו מעתה. וע''כ צריך למקרא לאיש כו':
ה''ג מ''ט אמר ר' אלעזר ור''ש כו' מה עבד לה ר' אלעזר ור''ש משום שהוא ראוי לוכל או משום שהוא ראוי להאכיל כלומר דמ''ט אמרו דווקא נישואין פוסלין ולא אירוסין אם דטעמן משום שהוא עצמו ראוי לאכול וחללה עדיין לא משוי לה או דטעמן משום שהוא ראוי להאכיל לאחרו' והילכך לא ילפינן מקידושי ישראל לבת כהן דפוסל' דהתם או משום שהוא אינו אוכל או משום שהוא אינו ראוי להאכיל ונ''מ כדאמרי' לקמי'. ויש לפרש נמי לפי גי' הספ' מ''ט לא אמר כו' דר''א ור''ש אינם פוסלין אפילו מן הנישואין אלא דווקא כשנבעלו וכדאמר לקמן:
נישמעינה. לזה מן זו המתני' דקתני לקמן ריש פ' הערל פצוע דכא וכרות שפכה הן ועבדיהן יאכלו ונשיהן לא יאכלו דפסלה בביאתו ואם לא ידעה משנעשה כו' יאכלו:
וא''ר אלעזר. עלה דר''א ור''ש היא דסברי משתמרת לביאה פסולה אכלה:
הכא כו'. בתמיה דהכא הן מפרשין הוי' לשון אירוסין והכא מפרשי לשון נישואין ולא משני מידי:
הלכה: כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא יִשָּׂא אֶת הָאַלְמָנָה כול'. אַלְמָנָה לֹא יִקָּח. בֵּין מִן הָאֵירוּסִין בֵּין מִן הַנִּישּׂוּאִין. גְּרוּשָׁה לֹא יִקָּח. בֵּין מִן הָאֵירוּסִין בֵּין מִן הַנִּישּׂוּאִין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' אלמנה לא יקח. כתיב ודרשינן בין מן האירוסין כו' כמו דבגרושין דמן האירוסין נמי קריא גרושה וכדאמר בבבלי נ''ט דמהו דתימא נילף אלמנה מתמר דדווקא מן הנישואין קמ''ל:
ה''ג אית לך מימר הדא משום שהוא ראוי להאכיל והכא משום שהוא ראוי לאכול. כלומר וכי יש לך לומר גבי פצוע דכא משום שהוא ראוי להאכיל בתמיה הרי אין לך אשה מותרת לו אלא ודאי משום שראוי לאכול וה''נ משום שראוי לאכול הוא. ובבבלי הכא נמי משוי לה האי דינא למתני' וקאמר לר''א ור''ש מפני שראוי להאכיל עבדיו ולשיטה זו אין נ''מ בטעמא דכ''ג לר''א ור''ש:
לא סוף דבר מן הנישואין. לאו דווקא מן הנישואין קאמר דנתאלמנו פסולות אלא בנבעלו תלי' מילתא דבבעילה משוי לה חללה וכדשמואל בבבלי נ''ז דאמר אין חופה לפסולות:
גמ' מה טעמון דרבנן. ת''ק דפסיל מן האירוסין:
נאמר כאן הוי'. קדוש יהי' לך:
ונאמר להלן. בנערה המאורסה. ובבבלי נ''ו לא יליף מקרא אלא מק''ו ומה קידושי רשות כו':
ונא' להלן ובת כהן כי תהיה וגו'. ודרשי כי תבעל לאיש זר מה להלן כו' אף כאן נישואין דווקא:
ומתמה עלה ר' יוסה דמנא לי' לר''א ור''ש. דארוסה בת כהן לישראל לא אכלה בתרומה וכסתמא דמתני' לקמן פ''ז העובר והיבם והאירוסין פוסלין כו':
לא מן הדין קריא. וכי לא מזה המקרא אנו למדין דכי תהיה משעת הויי' איפסלה דקניי' בהוי':
מ''ט דרבנין. השתא מהדר לפרש עיקר טעמא דאלמנה לכ''ג פוסלה מתרומה ולכ''ע קאי דאימר קרא דכי תהיה לאיש זר דווקא לישראל שהוא עצמו אינו אוכל ומנא לן דאלמנה לכ''ג או גרושה לכהן הדיוט דאינם אוכלים בתרומה דאימא חללה לכהונה לבד הם עושים:
לאיש. קרא יתירא דמצי למיכתב לזר ודרשינן לאיש המאכיל כלו' אפי' לאיש המאכיל לאשתו אם היא זרה לו אינו מאכיל אותה. ובריית' היא בספרא פ' אמור פ''ה:
והלא דין הוא. ולא איצטריך קרא:
כ''ג. שעושה חללה וביאתו פוסל' מן הכהונה אינו דין שתהא ביאתו פוסלת נמי מתרומה:
לא אם אמרת בישראל. שאין ביאתו לא מחמת פסול אלא מחמת שהו' אינו אוכל ואינו מאכיל אחרות:
תאמר בכ''ג שהוא אוכל ומאכיל אחרות. הכשרות לא תהא כו':
נשבר ק''ו מעתה. וע''כ צריך למקרא לאיש כו':
ה''ג מ''ט אמר ר' אלעזר ור''ש כו' מה עבד לה ר' אלעזר ור''ש משום שהוא ראוי לוכל או משום שהוא ראוי להאכיל כלומר דמ''ט אמרו דווקא נישואין פוסלין ולא אירוסין אם דטעמן משום שהוא עצמו ראוי לאכול וחללה עדיין לא משוי לה או דטעמן משום שהוא ראוי להאכיל לאחרו' והילכך לא ילפינן מקידושי ישראל לבת כהן דפוסל' דהתם או משום שהוא אינו אוכל או משום שהוא אינו ראוי להאכיל ונ''מ כדאמרי' לקמי'. ויש לפרש נמי לפי גי' הספ' מ''ט לא אמר כו' דר''א ור''ש אינם פוסלין אפילו מן הנישואין אלא דווקא כשנבעלו וכדאמר לקמן:
נישמעינה. לזה מן זו המתני' דקתני לקמן ריש פ' הערל פצוע דכא וכרות שפכה הן ועבדיהן יאכלו ונשיהן לא יאכלו דפסלה בביאתו ואם לא ידעה משנעשה כו' יאכלו:
וא''ר אלעזר. עלה דר''א ור''ש היא דסברי משתמרת לביאה פסולה אכלה:
הכא כו'. בתמיה דהכא הן מפרשין הוי' לשון אירוסין והכא מפרשי לשון נישואין ולא משני מידי:
לֹא יִשָּׂא אֶת הַבּוֹגֶרֶת רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַכשִׁירִין בְּבוֹגֶרֶת. שָׁוִין שֶׁלֹּא יִקַּח אֶת מוּכַּת עֵץ. מַה בֵין בּוֹגֶרֶת מַה בֵּין מוּכַּת עֵץ. בּוֹגֶרֶת כָּלוּ בְתוּלֶיהָ בְמֵיעֶיהָ. מוּכַּת עֵץ יָֽצְאוּ בְתוּלֶיהָ לַחוּץ. וְאִית דִּמְחַלְּפִין. לֹא יִשָּׂא אֶת מוּכַּת עֵץ. רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַכשִׁירִין בְּמוּכַּת עֵץ. וְשָׁוִין שֶׁלֹּא יִשָּׂא אֶת הַבּוֹגֶרֶת. מַה בֵין בּוֹגֶרֶת מַה בֵּין מוּכַּת עֵץ. בּוֹגֶרֶת עָֽבְרוּ יְמֵי נְעוּרִים. מוּכַּת עֵץ לֹא עָֽבְרוּ יְמֵי נְעוּרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
שוין כו'. כדמפרש ואזיל:
בוגרת כלו בתולי' במעי'. כלו' שנתמעטו קצת ומיהת לא יצאו לחוץ ולר''א ור''ש כשרה דרבתה התורה מבתולי' ואפי' מקצת בתולי':
ואית דמחלפין. בפלוגתייהו דבבוגרת הכל מודים שלא ישא ובמוכת עץ פליגי כדמפרש טעמא דמוכת עץ לא עברו עדיין ימי נעורי' ועדיפא טפי. ומסתברא כלישנ' קמא וכן משמע בבבלי דלא פליגי במוכת עץ:
אָחוֹת מוּכַּת עֵץ. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים. לֹא̇ יִטַּמָּא לָהּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. יִטַּמָּא לָהּ. יְאוּת רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן עַל דַּעְתִּין דְּאִילֵּין תַּנַּייָא. מִחְלַפְתָּה שִׁיטָּתִין דְּרַבָּנִן. תַּמָּן אִינּוּן אָֽמְרִין. נַעֲרָה וְלֹא בוֹגֶרֶת. בְּתוּלָה וְלֹא מוּכַּת עֵץ. וְהָכָא אִינּוּן אָֽמְרִין הָכֵין. אָמַר רִבִּי הִילָא. כָּל הַמִּדְרָשׁ בְּעִנְייָנוֹ. תַּמָּן וְלַאֲחוֹתוֹ הַבְּתוּלָה פְּרָט לָאֲנוּסָה וְלִמְפוּתָּה. אוֹ יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא אֶת מוּכַּת עֵץ. תַּלמוּד לוֹמַר אֲשֶּׁר לֹא הָֽיְתָה לְאִישׁ. אֶת שֶׁהָֽיְתָה בִידֵי אִישׁ. לֹא שֶׁהָֽיְתָה בְדָבָר אַחֵר. הַקְּרוֹבָה לְרַבּוֹת אֶת הָאֲרוּסָה. אֵלָיו לְרַבּוֹת אֶת הַבּוֹגֶרֶת. מִחְלְפָה שִׁיטָּתִין דְּרַבָּנִין. תַּמָּן אִינּוּן אָֽמְרִין. קָרוֹב וְלֹא אֲרוּסָה. אֵלָיו וְלֹא גְּרוּשָׁה. וְהָכָא אִינּוּן אָֽמְרִין הָכֵין. אָמַר רִבִּי הִילָא. כָּל הַמִּדְרָשׁ בְּעִנְייָנוֹ. אֲחוֹתוֹ לְעוֹלָם הִיא בִּפְנִים עַד שֶׁתֵּצֵא לַחוּץ. אֲרוּסָתוֹ לְעוֹלָם הִיא בַּחוּץ עַד שֶׁתִּיכָּנֵס לִפְנִים.
Pnei Moshe (non traduit)
ופריך יאות ר''מ ור''ש על דעתין דאילין תני. כלומר ללישנא קמא דבמוכת עץ לא פליגי ולד''ה לאו בתול' מיקרי' ולר''מ ור''ש שפיר הוא:
אחות מוכת עץ. אחות של כהן שהיא מוכת עץ:
לא יטמא לה. דאין הכהן מטמא לאחותו אלא להבתול':
מחלפא שיטתין דרבנן. אלא דלרבנן אדרבנן קשיא:
דתמן אינון אמרין נערה כו'. כלומר לעיל בכ''ג דאין כשר אלא בנערה ולא במוכת עץ דלאו בתול' מיקרי' והכא אמרי דיטמא לה והא דקאמר נערה ולא בוגרת לאו דדרש מנערה קאמר דנערה לא כתיבא בכ''ג אלא כדפרישית:
ומשני ר' הילא כל מדרש בענינו. מענינו דקרא ושניא הכא גבי טומאה דרביי' קרא כדמסיק:
פרט לאנוסה ומפותה. דלאו בתולה היא ואייתר לא היתה לאיש לרבות מוכת עץ אע''ג דלאו בתולה היא אין הוייתה ע''י איש:
ע''י אחר. ע''י דבר אחר שנשרו וכן דרשי ר''מ ור''י בבבלי דף ס':
הקרובה לרבות הארוסה. וזה נמי כשיטת ר''מ ור''י התם דאפי' ארוסה שלא נתגרשה מטמא לה דקרובה מיקריא הואיל ולא נישאת:
אליו לרבות הבוגרת. דלא תימא דנילף בתולה בתולה מכ''ג להכי צריך קרא:
ה''ג תמן אינון אמרין קרוב לא ארוס' אליו לא גרושה והכא אינון אמרין הכין. וכן גי' הרשב''א ז''ל וגי' הספר נשתבשה מהא דלעיל. כלומר דפריך דמחלפא שיטתייהו בארוסה דהתם גבי אשתו דכתיב כי אם לשארו הקרוב אליו ודריש לה בת''כ פ' אמור קרוב ולא ארוסה דאין מטמא לארוסתו והכא אמרינן דארוסה קרובה מיקרי':
ומשני דכל המדרש בענינו הוא דאחותו לעולם היא בפנים. כלומר לעולם אחותו מיקרי' ואעפ''י שנתארסה קרובה היא עד שתצא לחוץ ותנשא דאז לא יטמא לה:
אבל ארוסתו לעולם היא בחוץ. לו ואינה קרובה אצלו עד שתכנס לפנים ותינשא לו דאז מטמא לה. ובבבלי מסיק כרבי יוסי ורבי שמעון דארוסה שנתגרשה דווקא קרובה מיקרי':
משנה: כֹּהֵן הֶדְיוֹט לֹא יִשָּׂא אֶת אַייְלוֹנִית אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים לֹא יִשָּׂא אֶת אַייְלוֹנִית שֶׁהִיא זוֹנָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין זוֹנָה אֶלָּא גִיּוֹרֶת וּמְשׁוּחֲרֶרֶת וְשֵׁנִּבְעֲלָה בְּעִילַת זְנוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' כהן הדיוט. לאו דווקא כהן דאפילו ישראל אסור בשאין לו בנים והא דנקט כהן מפ' בגמרא:
שהיא זונה האמורה בתורה. כדיליף טעמא בגמ':
גיורת ומשוחררת. לפי שהעכומ''ז שטופי זימה הן ובניהם ילדי זנונים המה ולפיכך תנן סתמא ואפילו היא פחותה מבת ג' ויום א' שלא נבעלה:
ושנבעלה בעילת זנות. כגון ישראלית שנבעלה לפסול לה:
כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת אָחִיו חוֹלֵץ וְלֹא מְייַבֵּם. הָדָא מְסַייְעָא לְמָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָה פְטוֹר. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר חֲלִיצָה קִנְייָן. אוֹמְרִים לוֹ. עֲבוֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא מסייע. מתני' דאמרה כ''ג חולץ מסייע למ''ד לעיל פ''ג סוף הלכה א' דחליצה פטור היא ולא כקנין מיקרי דאי כקנין אומרים לכ''ג עבור על ד''ת בתמיה וכן הוא שם:
אַף בֵּית שַׁמַּי מוֹדֶה בָהּ. וְאַף רִבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה בָהּ. וְלֹא כְרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲרָךְ. דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲרָךְ אוֹמֵר. הַמַּאֲמָר קוֹנֶה קִנְייָן גָּמוּר בִּיבָמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אף ב''ש מודי בה. אמתני' קאי דקתני אעפ''י שעשה בה מאמר בעודו כהן הדיוט ה''ז לא יכנוס וקאמר דאפי' ב''ש דסברי דהמאמר קונה ביבמה וכן ר''ש מ''מ לאו קנין גמור הוא וכדאמרינן לעיל ריש פ''ב:
ולא. אבל לא כר''א בן ערך דקאמר שם דקונה קנין גמור וכאשתו היא כבר:
הַעֲרָמָה עָשָׂה. שְׁאִיל בדיומה וְאַייתִב לְאִמֵּיהּ בְגַוָוהּ . שְׁמַעַת וְקִבְּלַת עָלֶיהָ. וְתַנִּינָן. יָצָא שְׁמָהּ בָּעִיר מְקוּדֶּשֶׁת הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת.
Pnei Moshe (non traduit)
הערמ' עשה וה''ג שאל פריומה וייתב לאמה בגוי' שמעת וקבלית עלה ותנינן יצא כו'. פריומה היא חופה. וכן הוא לקמן פ''ב דכתובות ותיבה אחת שנחלקה לשתים היא. וה''פ דהרי כמו דאמרינן בבגרה תחתיו דנשתני' היא בין אירוסין לנישואין ואם בתר קיחה דאירוסין אזלינן שרייא כן הכא נמי דנשתנה הוא בין אירוסין לנישואין ואם בתר קיחה דאירוסין אזלינן שרייא דכהן הדיוט הי' והיינו דמקשי דמנא לך דבתר קיחה דאירוסין אזלינן דאין לנו לרבות אלא אחת וכדפרישית וע''ז משני דלעולם בעלמא לא אזלינן בתר קיחה דאירוסין כיון דעדיין מיחסר' כניסה לחופ' ואלמנה שאני דרחמנא רביי' והכא דאמר בקטנה יכנוס מיירי דע''י הערמה שעשה היה ומפרש מה היא הערמה ששאל וביקש ממנה שתשב ותכנוס עמו לחופה וסברת וקבלית עלה ולפיכך אזלינן הכא בתר קיחה דאירוסין כיון דהאירוסין בעודו כהן הדיוט עם כניסת החופה היו וקמ''ל דאעפ''י שנכנסה לחופה ולא נבעלה עד שנתמנה לכ''ג דמותר לכונסה ולקיימה:
ותנינן יצא שמה כו'. מתני' היא בשילהי גיטין ואמרינן שם לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיהיו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין ואומרים פלונית נתקדשה היום וכלומר דמייתי סייעתא כמו דאמרינן שם דמהני מנהג הנישואין להחזיק הקול שתהא מקודשת ולא תינשא לאחר בלא גט ה''נ מהני מנהג הנישואין שעשה עמה בשעת האירוסין להחזיק' כנשואה לו בעודו כהן הדיוט ואעפ''י שלא נבעלה עד שנתמנה לכ''ג רשאי לקיימה ואפי' היא עדיין קטנה:
אֵירַס אֶת הָאַלְמָנָה וְנִתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל יִכְנוֹס. וְדִכְוָותָהּ אֵירַס אֶת הַקְּטַנָּה וְנִתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל יִכְנוֹס. קוֹרֵא אֲנִי עָלֶיהָ אִשָּׁה. לֹא קְטַנָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
אירס את האלמנה כו' ודכוותה. בקטנה דאם אירסה ואח''כ נתמנה שיכנוס:
ופריך קורא אני אשה ולא קטנה. וזה למאי דגרסינן בבבלי שם כ''ג שקידש את הקטנה ובגרה תחתיו מהו בתר נישואין אזלינן ואסורה או בתר אירוסין אזלינן ושרייא ופשיט לה ממתני' אירס את האלמנה כו' ודחי לה שאני התם דכתיב כי אם בתולה מעמיו יקח אשה והאי אשה קרא יתירא הוא ודרשינן מינה לרבות דאם אירס אלמנה ונתמנה לכ''ג דיכנוס ופריך הכא נמי כתיב אשה ומשני אחת ולא שתים ופי' רש''י דאח' יש לך לרבות ולא שתים ומה ראית הא אישתני גופה הא לא אישתני גופה. והיינו נמי דפריך הכא קורא אני כו' דבשלמא אלמנה יש לך לרבות ואע''ג דהכא שתיהן שוות הן לרבות דלא אישתני גופייהו מ''מ פריך דאחת מרבינן ולא שתים ומנא לך לומר דקטנה כוותה דאלמנה:
ומשני ממתינין כו'. דאין מיאון פוסלה לכהונה כגט כדתנן לקמן פ' ב''ש וקמ''ל דאפילו לכ''ג כשרה ובשלא נבעלה מיירי. וכן משמע בבבלי דף נ''ט:
37a אֲנוּסָתוֹ וּמְפוּתָּתוֹ לֹא יִכְנוֹס וְאִים כָּנַס אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. אֲנוּסַת חֲבֵירוֹ וּמְפוּתַּת חֲבֵירוֹ לֹא יִכְנוֹס וְאִים כָּנַס מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. לֹא יִשָּׂא אֶת הַקְּטַנָּה אֲבָל נוֹשֵׂא אֶת הַמְּמָאֶנֶת. וּמְמָאֶנֶת לֹא כִקְטַנָּה הִיא. מִמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתַּגְדִּיל.
Pnei Moshe (non traduit)
לא בקטנה היא. בתמיה דאין גדולה יוצאת במיאון:
אבל נושא את הממאנת. וקס''ד דנושאה מיד כשיצאת במיאון:
לא ישא את הקטנה. דכתיב אשה ולא קטנה וברייתא היא בבבלי דף ס''א דבעינן שיצאת מכלל קטנות ולכלל בוגרת לא באת:
ואם כנס כו'. ובבבלי שם גרסינן אנוסת ומפותת עצמו לא ישא ואם נשא נשוי אנוסת ומפותת חבירו לא ישא ואם נשא הולד חלל כר''א בן יעקב ואמר רב עלה ומוציא בגט ואלא הא דקתני ואם נשא נשוי לומר שאין משלם קנס במפותה וכדפי' רש''י שהמפותה אין משל' קנס אלא כשאין כונסה ואהני ליה נישואין למיפטרי' והכי נמי צריך לפרש אליבא דרב דאל''כ מ''ש אנוסת ומפותת עצמו דאין מוציאין מידו ושל חבירו דמוציאין מידו הא בתרווייהו בעול' היא בשעת לקיחה אלא ע''כ כשיטת הבבלי אתיא וברישא דקאמר אין מוציאין מידו נמי לענין קנס קאמר וכמסקנת הפוסקים כרב. ואם נפרש דחולק על מסקנת הבבלי צריך לחלק דהואיל ובעולת עצמו היא אין מוציאין מידו וכרב אשי שם דסופה להיות בעול' תחתיו ועיקר:
אנוסתו ומפותתו. של כ''ג לא יכנוס דכתיב בתולה יקח בשעת ליקוחין תהי' בתולה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source